<h1>ראבי"ה סימן תתמ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
גרסינן בירושלמי [ה"א] ר' חגי בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשליח ציבור הדבר תלוי [וכו'] הדא דתימר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור (ונראה לי דהכי פירשו לצלותא) בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור. ונראה לי דהכי פירושו דאסור ליחיד שיקדים תפלתו לתפלות הציבור כגון שהוא חולה אסור להזכיר קודם שיזכיר שליח ציבור בין בלחש בין בקול רם, אבל קמון בצלותא והתפלל כל אחד ואחד בלחש ויחיד בא לבית הכנסת עד שלא גמרו בלחש את תפלתם ורוצה להתחיל מיד במגן ומחיה ולהזכיר עד שלא יגמרו תפלתם ועד שלא יתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם ולהזכיר אינו צריך להמתין לשליח ציבור דכיון דקמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור שהשליח ציבור וגם כל העם כבר הזכירו בלחש ומפורסם הדבר. ויש שנוהגין שלאחר קריאת התורה וקדיש מיד אומר השליח ציבור בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ושוב פותח השליח ציבור וגם העם כולו ומתפללים בלחש מגן ומחיה ומשיב הרוח ומוריד הגשם. וכן מצאתי בשם פירוש רבינו חננאל, אבל בפירושיו בדקתי ולא מצאתי. ויש שנוהגין גם לומר בליל ראש חדש יעלה ויבא בקול רם קודם תפלת שמונה עשרה. ואומר אני שהראשונים שהנהיגו לא הנהיגו אלא כדי שלא ישכח הציבור בתפלתם. ובסדר רב עמרם כתב שלאחר שהזכיר השליח ציבור במוסף מתחילין העם בתפלת המנחה משיב הרוח ומוריד הגשם, ודייק לשנא דמתניתין העובר לפני התיבה וכו' האחרון מזכיר, וכתב משמע דוקא העובר לפני התיבה דהיינו שליח ציבור מדלא נקיט במוסף מזכירין, ואי משום הא לא איריא דהא ברישא תנן מאימתי מזכירין גבורת גשמים, ולא מצינו שנחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אלא באיזה זמן מתחילין, אבל אם שליח ציבור מזכיר קודם לשאר העם או ביחד בזה לא מצינו שנחלקו, והאי דנקט העובר לפני התיבה שתלה הדבר בשליח ציבור היינו כדפרישית לעיל, כי לפי דבריו וגם לדברי הנוהגים לומר אותו קודם שמתפללים בלחש אינו מיושב מה שבירושלמי קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור.
רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה. ופריך בתלמוד ירושלמי [ה"א] ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן. ויזכיר בשחרית אף הוא סבר שהזכירו מבערב והוא הוי מדכר [מגו דהוא] חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב, ר' חגי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. [פירוש] בערב טרודים במלאכתם ואינם בבית הכנסת, ובשחרית אע"פ שפנויים הם [והן] בבית הכנסת יהיו סבורין שגם אמש חובה להזכיר ויזכיר בערב לשנה הבאה, ומקצתן לא יזכירו והוו להן חבילות חבילות, כי בערב אין שליח ציבור מתפלל בקול רם ולא ידעו להבין אם הזכיר אם לאו, ואף אם יזכיר בשחרית כשמתפלל בקול רם יטעו שגם בערב [הזכיר שיהו] סבורין שחובה להזכיר [כ]בלילי שבת ויומו ו[כ]בשאר הזכרות דיום טוב, הלכך תיקנו שלא [יזכיר ב]שחרית בהתפללו בקול רם, ואז יבינו ויתחילו ביחד במוסף, ור' חגי פירש טעם אחר שאסור ליחיד להזכיר עד שישמע מפי שליח ציבור ומיהו מה שבשחרית אינו מזכיר היינו משום טעמא קמא, כדפרישית. ודכוותיה הטעם בפסח דהראשון מזכיר ואחרון אינו מזכיר, ובתקיעה דראש השנה שתוקעין במוסף מפורש הטעם במסכת ראש השנה [ל"ב ע"ב] משום שעת השמד, ובירושלמי התם [פ"ד ה"ח] מפורש יפה. ואית דמפיק ליה התם מן [קרא [תהלים י"ז] שמעה] ה' צדק הרי זה ק"ש, הקשיבה רנתי זו תורה, האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זה מוסף ומה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא, דהיינו תקיעות של סדר מלכיות זכרונות ושופרות. ובערב לא שייך למימר התם דיום תרועה כתיב.
<h2>דף ד:</h2>
[ואנן] דאית לן תרי יומי ביום טוב האחרון שהוא ראשון לשני ימים טובים האחרונים מתחיל במוספין וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק, הכי מסקנא והכי הילכתא וכן בפסח כיון שנפסק שוב אינו מזכיר. והני מילי בהזכרה, אבל בשאלה פסקינן לקמן בפירקין [י' ע"א] דהלכה כחנניה דבגולה עד ששים בתקופה, ואז מתחיל ותן טל ומטר. והילכתא כרבי יהודה דמיום טוב ראשון של פסח שפוסק מלהזכיר פוסק מלשאול.
